למרות שאנו רוצים שלום או לפחות זה מה שאנו אומרים וחושבים הרי שההתקדמות החברתית, התרבותית והמדינית צריכות להיות דרך מאבק! כמעט כל מדינה בעולם יצרה את גבולותיה מתוך היבדלות ממדינה שכנה  ובדרך כלל תוך מאבקים ממושכים עם אותה המדינה, (לרוב מאבק זה אלים אך בהחלט אפשר שהמאבק לא יהיה אלים) עצם המאבק ועצם הוויכוח בכלל מחדד את המחשבה וגם מחדד את ה"סכינים"  הרי שאין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה כלומר עצם המתח והמאבק הוא זה שיוצר את מרוץ ה"חימוש" של כל צד.

גם אדם פרטי או חברות צריכות תחרות ומאבק מסוים ורצוי שיהיו בעלי אותו כוח.

שאם לא כן צד אחד יבלע את הצד השני, ואז אין יותר מאבק אלא יש בעל הון ואון יחידי.

דוגמה: לי יש פאב, מולי יש פאב מתחרה, אם לפאב המתחרה יש שמפניה יותר איכותית אני אשאף להשיג גם כן שמפניה איכותית במחיר קרוב למחיר של המתחרה.

המתחרה גם הוא ינסה לשפר את טיב השמפניה ואולי להוזיל את מחירה או להשיג אף שמפניה יותר איכותית ומעצם מאבק זה אני משפר את השירות, הוא משפר את השירות ולקוחותיי מרוצים,מה שנקרא בקפיטליזם

"win win situation".

לכאורה כשיש מלחמה אני לא סובל את הצד השני אני חסר סובלנות כלפי הצד השני אך כשחושבים על הדבר באופן מעמיק אני מתפתח באמצעות הצד שאליו אני מתנגד.
למעשה סובלנות נקשרת עם התנגדות ואהדה לאמונה הדתית, עצם ההכרה שלי שאני לא בעל כל הידע מביא אותי לידי הרגשה שאינני שלם וגם אמונתי לא מושלמות כי זה שאני לא יודע משהו הוא בעצם החסר שאם הייתי משלים אותו יתכן שהייתי מאמץ אמונה אחרת ולכן עלי לרצות ללמוד מהצד השני.
אם יש דת אחת בלי מתחרים אז הדת היא רדודה ויבשה, דווקא ניסיונה לתפוס מרכזיות תוך כדי מאבק הוא זה שמעצים אותה לדוגמה אם הדת היהודית הייתה מופרדת מדתות אחרות אז היא הייתה רדודה מכיוון שהיא לא הייתה צריכה להגן על עצמה ואז היא לא הייתה צריכה לפתח טיעונים רציניים. מצד שני יש גבול לכמה שאני יכול לראות בצד השני יריב ראוי.לפעמים אני צריך להבדיל את עצמי באופן כמעט מוחלט מהצד השני מחשש שידבוק בי משהו ממנו.

מלחמות הן לא בהכרח משהו פרימיטיבי אשר צד אחד הורג צד  אחר, אלא להכניע את הצד, להשתפר כדי שהוא יגרע, לשלוט על אוכליסיתו. מלחמה יכולה להיות בין שתי חברות מתחרות.

בעולם הטבע הייצורים רוצים שני דברים מרכזים הדבר הראשון הוא לשרוד והדבר השני הוא שליטה וכוח.
שני הדברים הללו כרוכים זה בזה כי כשהאחד שולט הצד השני פחות שולט ואם האחד רוצה להגדיל את מרחב מחייתו לרוב זה יהיה על חשבון הצד האחר, התועלת במלחמות שהחזק או המתאים הוא זה ששורד ולמעשה הטובים ביותר הם אלה ששורדים, ובלי מלחמות אלה לא תהייה התקדמות כי גם הפרזיטים שאינם עושים כלום ואינם מועילים יחייו כמו המתאימים והמתאמצים ביותר.
 

נראה שיש שני כוחות במציאות, הכוח האחד שואף לסטטוס קוו והכוח השני שואף להתקדמות והתקדמות זו היא ע"י מאבקים ורק ע"י מאבקים אפשר יהיה לשנות ולהתפתח. .