שקט וריכוז בעולם הסמארטפונים

מכירים את זה, נכון? הצליל המוכר של האיפון או הגאלקסי שמודיע על כניסת מייל או סטטוס בפייסבוק או הודעה בווצאפ, יש אפילו סרטון ביוטיוב, שמראה איך בחור חקיין יושב ליד חבר וגורם לו שוב ושוב להביט במסך ולהיווכח שהוא זה שחיקה את קולות ההתראות הללו.....
נראה שהגיע הזמן בו עלינו לחשוב היטב ובזהירות, איזו התראה אנחנו רוצים לקבל ואיזו לא.
בן אדם הוא לא מחשב, הריכוז הוא דבר עדין מאוד,אנחנו מוצאים למשל בהלכה שדיין בבית הדין צריך להתעטף כדי שלא יסיחו מראות מהצד את דעתו מהדיון,כמו כן אי אפשר לדחות דיון, לאחר שהתחילו ( בסיטואציה מסויימת)מפני שגם אם ירשמו את טענות הצדדים והדיינים בכל זאת הסברא של הדיין עלולה להתעמעם ולהיטשטש ולהישכח. גם אם הוא יודע וזוכר עדיין, מדוע הוא צידד בצד מסויים......
כאשר באמצע שיחה עם בן או בת הזוג, או עם הילדים, ואפילו עם קולגה או עובד, נשמע צליל התראה ואנחנו מפסיקים ופונים למסך הקטן, בלי לדבר על תחושת החמיצות שלהם, ששום דבר לא ישנה אותה. אותה תחושה, שהם בעדיפות משנית בלבד. אבל בנוסף לזה, חוסר היכולת להעניק תשומת לב מליאה, לאדם איתו אתה מנהל שיחה, והאשליה שאתה בטוח, שאתה כן מסוגל לזה- פשוט הורסת את יחסי האנוש שלנו.
ברגע שהשיחה נפסקה, ופנית למסך, הצד השני יפגע, אין מצב שלא. הפגיעה הזו, איננה שולית ונלווית לשיחה, אלא היא הרסה את מהות השיחה. הפסיכולוגים מצאו, שבפרט ביחסי אהבה, אבל גם ביחסים אחרים. התחושה שמישהו מבין אותך וקשוב לך, היא המעניקה את ההנאה והסיפוק מהיחסים.אפילו ברפואה, כשבא לרופא מטופל שאין לו משהו רציני, אם הוא יעניק לו תשומת לב, ויתן לו מרשם אפילו שאין צורך בפתק... הוכח שתהליך ההחלמה, יהיה יעיל ומהיר יותר.וכאשר מדובר על צורך נפשי, בידידות ובקשר זוגי, קל וחומר שהצורך בהקשבה והשתתפות, הוא גדול יותר. ואם זה נהרס שוב ושוב, זה מצטבר למשבר בסופו של דבר........
מה שחמור כאן הוא, שגם אנחנו עצמינו נפגעים מכך. האם בני נוער מסוגלים לשבת ללמוד, האם סטודנטים מסוגלים לשבת לכתוב מטלות, האם עובדים מסוגלים להתרכז בפרויקטים כהלכה בזמן שאורח החיים מספק לנו כל כך הרבה הסחות דעת?
ברור שהתשובה היא שלילית! ברור שהמערכת נפגעת!
לשבת להאזין לילד בערב, לצאת לערב שקט עם בן הזוג, לפתח פרויקט, או לכתוב מאמר מבריק. כל אלו הינם תהליכים איטיים, ואף חוויתיים שדורשים ריכוז ושלוה. ואם החיים, מונעים מאיתנו יכולות מעין אילו, יש לנו בעיה קשה...
בפסיכולוגיה הקוגנטיבית, ניסו לחקור מה קורה, במצב בו מתרחשים שני תהליכי עיבוד מקבילים, כמו למשל שיחה עם מישהו, והתעסקות בטלפון, הממצאים הוכיחו, שאחד מהם מעובד ברמה נמוכה. ורק כאשר הוא מעלה משהו חשוב, כמו למשל השם שלנו, אנחנו פתאום שמים לב גם אליו, אבל עד אז, הוא חולף ליד האוזן, בלי שנשים לב... כמו מוסיקת רקע, שנשמעת רק בהפסקות בשיחה...
כל סטודנט שגולש באמצע הרצאה, כל אדם דתי שמתפלל ומחשבתו נודדת הרחק הרחק, שם לב פתאום שאין לו מושג איפה הוא אוחז או על מה המרצה מדבר..... וזאת מפני שפיזית, לא ניתן לבצע שני תהליכי עיבוד מקבילים. מוכרח להיות שאחד יבוא על חשבון השני.
בתלמוד הירושלמי אומר אחד החכמים- שהוא מכיר טובה לגופו, שזוכר מתי להשתחוות בתפילה. גם במצב שהוא איבד את הריכוז, ולא שם לב שכבר הגיע לקטע הזה בתפילה.....
ובכן, מה עושים?
שלב ראשון בפתרון הוא הכרה בבעיה. אם אנחנו מודעים למה שאנחנו מפסידים, תהיה לנו הן יכולת והן מוטיבציה לשים לעצמינו גבולות לפי המצב. למשל להחליט שהטלפון לא נכנס בלילה לחדר השינה, או שהוא לא לידינו, בזמן ארוחת הערב המשפחתית, או בהקראת סיפור לפני השינה לילדים. כל אחד מכיר את עצמו וצריך לקחת אחריות, ולנטרל את הסחות הדעת, מן המצבים שדורשים את הריכוז שלו ואת הלב שלו, אחרת, הוא פשוט לא נמצא שם.... ממש כמו שאמרו, בשם הבעל שם טוב-״שהאדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת״.
אם נשים לב נראה, איך רואים בחוש ממש איך שבנושא הזה מתקיים הפסוק ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״.אינני בא לפרש או לשכנע. אבל רציתי להציג את הכלים, שלמעשה נותנת לנו היהדות, להתמודד עם כל הבעיות שהיצגנו.
ליהודי יש שלוש תפילות ביום ומאה ברכות. בזמן הברכה, אסור להתעסק בכלום אלא לברך בכוונה(אסור להזכיר את שם ה׳ בלי כוונה)
בזמן התפילה צריך להיכנס לבית הכנסת ולהגיע לישוב הדעת ולהירגע מטרדות היום,אסור לעמוד להתפלל במקום שיש בו הסחות דעת או הפרעות ואסור להחזיק ביד כלום כמו למשל תינוק.
בקריאת שמע ובתפילה, לא יוצאים ידי חובה, ללא כוונה בפירוש המילים, ובמודעות למשמעות הטקסטים.כך יש ליהודי, 3 פגישות יומיות עם הבורא. בהן הוא צריך לדעת איך לעמוד בריכוז, בכוונה מתוך שקט ומודעות, ולדעת מה הוא רוצה לומר ,ומה הוא צריך לבקש. מי שמשקיע בזה, מגיע לעומק נפשי וריכוז פנימי וחווייתי, ששום יוגה או מדיטציה לא תעניק לו.
בשבת ובחג אסור להשתמש בכל מכשיר אלקטרוני כך שהאדם הדתי מקבל כל שבוע יום שלם של ניתוק.ניתוק שהוא חיבור. ניתוק שיכול ללמד אותו להקשיב לעצמו, לאשתו,לילדים,ולחיות יום שלם של רגיעה והתמקדות.ההלכה אף אוסרת לדבר על דברים של חולין בשבת וגם ממליצה, לא לחשוב על מטלות אלא לדמיין כאילו הכל מסודר ונעשה כבר.
אם נשכיל, לשים לכך לב, ולהפיק את המיטב והמירב מהכלים הללו. הרי שיהיה לנו קל יותר לדעת, איך לתת את עצמינו ותשומת ליבינו, גם לאהובינו וסביבתינו,וגם לעבודה ולשאיפות שלנו. וכך נצליח גם בעולם העכשוי, להיות בני אדם, ולא זומבים אלקטרוניים, נכים רגשית ומנטלית, אלא בני אדם המסוגלים, להישגים שכליים ורגשיים וחווייתיים.

אשמח לשמוע תגובות

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• אמא אין כמו אמא בעולם
0 28/07/2013 | angel

• התנהגות ילדים במצב חירום הורים רבים מביעים דאגה לגבי תגובות ילדיהם במצב חירום...
0 18/09/2013 | eilia2000

מה דעתך על שקט וריכוז בעולם הסמארטפונים ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל