בזמן אסון אנשים מחפשים תמיד מישהו או משהו שאפשר להטיל עליו את האשמה. ו.....???? מה התועלת במעש הזה? קראו את המאמר ותחליטו אתם את מי להאשים והאם יש בכלל אשם??
המציאות הכלכלית הקשה מחייבת את שני ההורים בישראל לעבוד רוב שעות היום רק כדי איכשהו לשרוד ולנסות לגמור את החודש. כתוצאה מכך נוצרת מציאות עצובה שבה הילדים מתמודדים כמעט בעצמם עם הלימודים והחברה ובכלל... עם החיים.
אחת הדרכים החשובות של ההורים להתמודד עם חוסר היכולת להיות נוכח היא להשקיע בחינוך ולדעת שהם בידיים טובות ושישמרו עליהם , יטפחו, ידאגו ויאהבו אותו מה שברוב הפעמים קורה . אבל אז נכנס במישהו ״שד״ והוא מחליט שהוא קובע וחורץ גורלות ולא אכפת לו מה התקשורת אומרת או אנשים קרובים ובסוף מיישם את תוכניתו המקורית. כמו..... לצאת לטיול עם נערות ונערים לפני גיוס בערבה כשיש כמה וכמה פעמים אזהרת שיטפון חמורה. הוא החליט- זה קורה. ומי אישר מעליו? משרד החינוך?- אומרים שהמכינות לא קשורות אליהם. משרד הבטחון?-אומרים שמשרד החינוך אחראי. ההורים?- כי לא התעקשו והתערבו שהילדים לא יסעו כי הרי גם הם מחובריםלתקשורת והרי לא הפסיקו להזהיר.
מי אשם???? אולי כולם יחד????
האמת המצערת מה זה יעזור אם נחליט מי אשם ונאשים הרי תשע הנערות והנער לא יחזרו לעולם להוריהם, חבריהם ישארו עם פוסט טראומה או לפחות צלקת שלא תגליד לעולם וכל השאר ימשיכו בחייהם ובשיגרתם.
יש לי מלאך בת 18 כמעט בבית, היא הלב שלנו , הנשמה , כל העולם !!! אני לא יכול לדמייןןן מה ההורים עוברים , אני יכול רק לכאוב אתם , לחבק אותם ולהתפלל שמתישהו ואיכשהו הם ימצאו קצת שלווה.
לזכר:
רומי כהן ז״ל
אגם לוי ז״ל
צור אלפי ז״ל
יעל סדן ז״ל
אילן בר שלום ז״ל
אלה אור ז״ל
גלי בללי ז״ל
שני שמיר ז״ל
מעיין ברהום ז״ל
עדי רענן ז״ל יהי זכרם ברוך.