פרשת מטות

פרשת מטות זוהי הפרשה התשיעית בספר במדבר.

ברוב הפעמים קוראים את פרשת מטות ביחד עם פרשת " מסעי ", רק בפעמים נדירות ובשנים מעוברות, שתי הפרשות יהיו לחוד.

הפרשה בעצם פותחת בשבועות ונדרים, במילים אחרות ניתן להגיד אלה התחייבויות שאנחנו לורחים על עצמנו. משה מלמד את העם הלכות נדרים ומדגיש כי לכל מילה, התחייבות או שבועה שלנו, יש-לנו התחייבות לקיים אותה.

בפרשות הקודמות, יכולנו לראות כי המדיינים ניסו לפגוע בבני-ישראל במספר דרכים שונות, ולכן, בטרם משה ייפרד מבני-ישראל, מצווה אותו ה' לצאת למלחמת נקמה נגד המדיינים.

למלחמה הזאת לא יצאו כל בני-ישראל, אלא 12,000 הלוחמים המובחרים, כ-1,000 חיילים לכל שבט. בסופה של המלחמה, בני-ישראל מנצחים והרוויחו שלל רב בעקבות המלחמה.

לבסוף, הפרשה מסתיימת בסיפורם המעניין של שבטי ראובן וגד וחצי משבט מנשה.

בעצם, חלק מן השלל אותם הרוויחו בני-ישראל בעקבות המלחמה, היה גם שטחים ירוקים עם אדמה פוריה. וכך חשבו שבטי ראובן וגד וחצי משבט מנשה שזו הזדמנות בשבילם לחיות באזור הזה(כיום זה ירדן) בשלווה, ולכן הם באים לשאול את משה בעניין. כאשר משה שמע זאת, הוא כעס, זה הזכיר למשה שלפני 38 שנה נשלחו 12 המרגלים ששכנעו את בני-ישראל לא להיכנס לארץ-ישראל. כמו-כן, משה ידע כי בני-ישראל עומדים בפני מלחמה קשה ושניים וחצי מהשבטים מעוניינים לחיות בשקט ובשלווה בלי לעזור לאחיהם. השבטים הבינו את משה והציעו פשרה - השבטים ראובן וגד וחצי ממנשה ישאירו את משפחותיהם בעבר הירדן, והם יצאו לעזור לאחיהם בכיבוש הארץ. ומשה מקבל את הפשרה הזאת, וכך נגמרת הפרשה, כאשר 2 וחצי משבטי ישראל מתנחלים בעבר הירדן. (פר' ל"ב פסוקים א' - מ"ב).